תהליך למידת הצבת הגבולות והחזרת הסמכות במסגרת המודל אורך שבועות אחדים.

המודל בנוי על שלושה עקרונות בסיסיים ופשוטים, אשר יישומם השיטתי מוביל אל בניית סמכות הורית בצורה נכונה בצורה מבוקרת המבוססת על נסיון רב שנים: 

העקרון ראשון - בניית יחסים רגשיים אינטימיים ועמוקים עם הילד

לילד שלנו יש שני צרכים פסיכולוגיים קיומיים:

הצורך הראשון בקשר רגשי חזק עם מבוגר משמעותי ובתשומת לב אמיתית ואיכותית ממנו.

הצורך השני הוא בעוצמה אישית והשייכות.

ומה יקרה אם לא נמלא את הצרכים האלה?

 כדי שנוכל לבנות יחסים עם הילד הבנויים על קשר עמוק ואמיתי - אנחנו חייבים להכיר את הצרכים הפסיכולוגיים הקיומיים האלה.

שימו לב! צרכים אלו הם בסיסיים כל כך, שבלעדיהם הילד פשוט לא יכול לגדול בריא בנפשו.

ההוכחה לכך היא שגם אם לא נמלא את הצרכים האלה באופן יזום - הילד שלנו ידאג למלא אותם בכל דרך אפשרית, ולרוב זה יהיה בהתנהגות שלישית, אותה אנחנו מכירים כל כך טוב..

על מנת לענות על הצורך בקשר רגשי חזק עם מבוגר משמעותי ובתשומת לב אמיתית ואיכותית ממנו - מספיק להקדיש לילד שלנו רבע שעה ביום.

עלינו להיות שם, בעיתוי שבו הילד שלנו הכי זקוק לנו:

במשך היום יש כמה נקודות זמן שבהן הילד שלנו זקוק לנו יותר - בבוקר לפני שהוא יוצא, כשהוא חוזר מהמסגרת או כשההורה חוזר הביתה, לפני השינה.

אם לא נעשה את זה - הילד ימשיך לדרוש את תשומת ליבנו במשך כל היום ויפריע לנו בעיסוקים הרבים שלנו.

כדי לענות לילד על הצורך השני של הילד בעוצמה אישית ובשייכות - עלינו לגרום לו להרגיש מועיל לנו, למשפחתנו, חשוב בעינינו, מסוגל.

עלינו לאפשר לו להתנסות, לתת לו תפקיד בבית, הוא חייב להרגיש שאנחנו רואים אותו, אוהבים אותו, מתחשבים בדעתו (מאוד חשוב לשאול אותו מה הוא חושב, לא להגיד בשום אופן "אותך לא שאלו, אל תתערב, אתה עוד קטן"..).

עלינו לדאוג להעניק לו משוב חיובי, זכות בחירה, לא להחליט בשבילו, תמיד לתת לבחור בין שתי אפשרויות, לנהל איתו מו"מ, לא להכריח אותו בכוח..

ברור לכולנו שקיים קשר ישיר לסיפוק הצרכים של הילד על ידי ההורים לבין ההתנהגות שלו - או למה הילד שלנו מתנהג רע?..

נראה התנהגות רעה כשנגביל צורך בסיסי כלשהו של הילד או לא נספק את אחד הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים, כשנהיה בחוסר פניות כלפי הילד, כשנגיב בצורה לא מידתית בכעס, עצבים וצעקות, כשהילד רואה דוגמא רעה שלנו, אם נאפשר לו להיחשף לאלימות יתר במדיות ועוד.

חשוב שנזכור תמיד 'ללמוד זכות' על הילד - נזכור שבעיני עצמו הילד תמיד עושה את הדבר הנכון עבורו - גם אם הוא עושה משהו שלא לרוחנו.

עלינו לזהות בכל התנהגות את הכוונה הטובה של הילד, את הרצון שלו להיטיב עם עצמו.

העקרון השני - הנעת הילד לשיתוף פעולה באמצעות חיזוקים חיוביים ועידוד והם הכלים שבהם אנחנו משתמשים להלאת הביטחון וההערכה העצמיים של הילדים שלי.

עלינו ללמוד ולהכיר את כוחם העצום של העידוד והחיזוקים החיוביים בתהליך עיצוב ההתנהגות של הילד.

כלים אלה נשמעים להו כל כך טריוויאליים, אבל ברגע שמשתמשים בהם בצורה נכונה הם הופכים לכלים סופר עוצמתיים שממש מכוונים את ההתנהגות של הילד להתנהגות הרצויה לנו.

אנחנו לומדים להשתמש נכון בהערות השליליות שאנחנו נוהגים לחלק לילדים שלנו בשפע, לומדים את הדרך הנכונה להביע ביקורת כדי שהיא לא תיצור התנגדות אצל הילד, לומדים איך להשיג איזון נכון בין החיזוקים לביקורת כדי להניע את הילד קדימה ולא לגרום לו להיסגר ולהפסיק לשתף איתנו פעולה. 

בואו נדבר רגע על עונשים - מדוע לדעתכם הם לא יעלים?

אני תמיד מעודדת את ההורים לחשוב ולהבין טוב את עצמם כשהם נותנים לילד עונש - האם אכן הכוונה שלהם באותו הרגע היא ללמד את הילד התנהגות נכונה? האם העונש בכלל מסוגל לעשות זאת?

ואם לא - אז מה המטרה האמיתית? 

האם לגרום לילד להרגיש צער על התנהגותו, לגרום לו להרגיש אי נוחות, אי נעימות על מה שהוא עשה?

האם אנחנו באמת רוצים במו ידינו לגרום לילד שלנו להרגיש כעס, שנאה, עלבון, פחד, השפלה? האם בדרך זו באמת נוכל ללמד אותו משהו?

לצערנו, ברוב המשפחות המושג הזה כמעט ונעלם והילדים שולטים בבית, במשאבים ובהורים..

חשוב להזכיר שהיררכיה משפחתית היא מבנה מתוקן שכל משפחה צריכה לשאוף אליו.

הוא מאפשר לילד לפתח תחושה של סדר, יציבות ועקביות בחייו.

כשמדברים על בניית הסמכות ההורית, אי אפשר שלא להתייחס לאומנות אמירת ה "לא":

הסמכות ההורית שלנו נבחנת בעקביות שלנו ובעמידה שלנו מול הילדים.

איך בדיוק אנחנו אומרים לילדים את ה"לא" - האם בצורה החלטית ונחרצת?

או בצורה שמשתמעת על שתי פנים? לא... אבל... אולי כן אם תמשיך להתעקש.. 

חשוב מאוד ללמוד שלא אומרים "לא" שרירותי וגם לא על כל דבר.. זאת ממש לא המשמעות של הסמכות ההורית..

אז את מה כן לאסור?

הכלל המדהים הוא שהרוב מותר ורק דברים בודדים אסורים!

אם נבזבז את הסמכות שלנו על הרבה מלחמות - זה יוריד מהעוצמה ומהערך שלה.

עלינו לשמור את הגבולות לדברים הקריטיים והחשובים לנו באמת ולמצוא את האיזון העדין בין הדברים האסורים לבין מרחב המחייה של הילד, העצמאות שלו והשאיפות והאישיות שלו.

עלינו גם להיות עקביים בגבולות שקבענו:

• גם כשאנחנו עייפים..
• גם כשנמצאים בחברת  אנשים אחרים ולא נעים לנו מהתפרצות הבכי של הילד..
• גם כשהגיעה חברה ורוצים לדבר איתה בלי שהילד יפריע לנו..

למעשה, הכלל המרכזי בבניית הסמכות והצבת הגבולות הוא להיות עקביים עם הכללים שקבענו (בהנחה שהם באמת קריטיים ולא שרירותיים).

יש לנו המון הפרעות מסביב, סיטואציות חברתיות, חוסר שיתוף הפעולה של בן הזוג, עייפות ועוד..

לכן העמידה בכללים שקבענו היא קריטית להצלחת התהליך.